Political Utopias
אדריכלות נושקת לתחומים רבים ומבטאת פעמים רבות תפיסות פילוסופיות , פסיכולוגיות ,תרבותיות וחברתיות . האדריכלות מניחה מראש שישנו קשר בלתי אמצעי בין אמנות ,דת ,פילוסופיה ,מדע ופוליטיקה. משמעויות אלה שזורות לאורך ההיסטוריה במונומנטים ובתכנון סביבתי בכל התרבויות ובכל הזמניים
בעידן פוסט מודרניסטי כמו שלנו, המאפשר פלורליזם רחב של דעות ,העברת מסרים חד משמעיים בעלי משמעות דתית או פוליטית בהקשר אידיאולוגי-מדיני , שבו ציבור רחב יותר של אנשים חש עצמו חופשי לבטא את השקפת עולמו , אנו עדים למאבק בין ימין ושמאל ,בין שמרנים ופרוגרסיביים ,בין דתיים לחילוניים ובין השקפות עולם שלא יכולת להתקיים ביחד ,ונשארת תחושה אחת מרכזית המלאה בספק
המילה אוטופיה נטבעה כמונח שמשמעותו , חברה מושלמת. הפוסט מודרניזם הביא איתו התפתחויות, ורעיונות חדשים המאפשרים לשלול כל תפיסה אוטופית, .שהתפתחה עד אליו . עם זאת אוטופיה תמיד יצגה את התקווה להגיע אל נקודת השיא של החברה. בתוך הפלורליזם הישראלי, מאז ומתמיד היתה אוטופיה אחת משותפת לכל הדעות, שלמענה כולם היו מוכנים להתמסר, תקווה אחת, שכבר מזמן הפכה להיות קלישאה היפוטתית - שלום במדינת ישראל
קשרי הגומלין בין אומנות ,אדריכלות ,דת ופוליטיקה הניעו לאורך ההיסטוריה הקמת מונמנטים המפארים ומרוממים את עוצמת המדינה, הכלכלה או התרבות. המונומנט האדריכלי נוצר בדרך שבה אנחנו מפרשים את המציאות, באמצעות מרחב מסוים המושפע מהנרטיב הקשור לסביבה בה נבנה .
לעניות דעתי, אין דרך להסתכל על עתיד החברה הישראלית, מבלי להעלות את שאלת השלום.
מספיק לחשוב על אילו אוטופיות עתידיות , רואים בכל אחד מהצדדים, בכדי לראות היעדר אמת אחת משותפת, יחד עם זאת ניתן להרגיש, חוסר משמעות ענק, אשר קורא לנו להתרכז בארכיטקטורה כמטרה בפני עצמה. לא בכדי להוציא את אותן דעות מהתודעה, אלא להפך, בכדי להביא את הסוגיה למרכז
ההתעניינות.
